אלוהים, תעביר לי את שקית הפרצלים. לא, את המעופשות, הן מתאימות למצב הרוח שלי. הייתה לכם פעם אחד מהלילות האלה שבהם אתם פשוט יודעים, פשוט *יודעים* כבר מהאורביט הראשון שהיקום החליט שאתם הפיניאטה האישית שלו? כן. בדיוק ככה.

אז אני כבר בבירה הרביעית, יושב במטבח כי כיסא המשרד הרגיש מקצועי מדי בשביל המכה שהייתי עומד לקבל. הלפטופ חם מספיק לטגן עליו ביצה, ואני בוהה ביד הזו. זוג מלכים בכיס. הקלאסיקה של "אס על הפלופ". העליתי, איזה חמור קרא, הפלופ יוצא A-9-4 בשלושה צבעים. עשיתי Check, הוא הלך All-In. נאנחתי, עשיתי Fold, הוא חשף A-3 בצבעים שונים. כמובן. שם המשתמש של הבחור היה "FlopGod777". כאילו, נו באמת. הייתי צריך לדעת.

ואז ראיתי את החדשות. גולל בטלפון, מחכה שהיד הבאה תשקיע עוד יותר את הלילה שלי. כל הסיפור הזה על מועצת היושרה של הפוקר. נכון? איזה פאנל חדש או ועדה או מה שזה לא יהיה, שהוקמה כדי לבדוק רמאות וקנוניה וכל השטויות המפוקפקות האלה. מועצת יושרה של הפוקר. נשמע כמו קבוצת בחורים בחליפות שאף פעם לא הרגישו את הטילט שמרסק את הנשמה של דרו לשלושה אאוטים על הריבר.

זה גרם לי לחשוב, אחי. איפה מועצת היושרה של הפוקר האישית שלי? הקול הקטן שהיה אמור לעצור אותי מלשלם את כל הערימה שלי עם זוג שני כי "שמתי אותו על בלאף"? הקול הזה היה בהפסקת סיגריה. קבועה. הייתי צריך מועצה, תת-ועדה, טאסק פורס מזוין שיחקור למה חשבתי שריביי בפעם השלישית הוא החלטה כלכלית שפויה.

היה לי רגע, עם זאת. רגע קצר ומבריק של היטר טהור ובלתי מזוהם. זה היה יפהפה. ניצחתי בקופה, קופה אמיתית, כמו 427.50 דולר. עשיתי סט של שביעיות על הפלופ, קיבלתי שני רחובות של ערך מאיזו נשמה מסכנה שרדפה אחרי פלאש. הרגשתי כמו גאון. כאילו פיצחתי את הקוד. נשענתי אחורה בכיסא המטבח המתנדנד הזה, לגמתי לגימה מנצחת מהבירה, והסתכלתי לכיוון הכיור. יש שם כפית בודדה ועצובה מדגני הבוקר של הבוקר. פשוט יושבת בכיור, שופטת אותי. הכפית הזו ראתה כמה דברים.

ואז המטוטלת מתנדנדת בחזרה. תמיד קורה. הפסדתי הכל, ועוד קצת, על יד אחת של ספיו טהור ומזוקק. רדפתי אחרי גאטשוט כי הקופה "כבר הייתה גדולה". היא אף פעם לא מספיק גדולה, נכון? הריקנות אחרי זה… זה אפילו לא כעס. זו סתם תחושת חלל. כאילו מישהו חפר לי את הפנים עם הכפית הטיפשה ההיא. המסך משתתק. הצ'יפים נעלמו. "FlopGod777" כנראה קונה עכשיו יאכטה חדשה עם ה-200 דולר שלי.

ואני יושב כאן, חושב על החדשות האלה של מועצת היושרה של הפוקר. הם הולכים לבדוק נתונים, אלגוריתמים, אולי לתפוס כמה בוטים או בחורים שמשתפים קלפים בצ'אט פרטי. טוב. מעולה. אבל מי מפקח על זירת הפשע האמיתית? המוח שלי. הקריאות האימפולסיביות, טילטי הנקמה, ה"אני פשוט אשחק עוד אורביט אחד" בשלוש בבוקר. שם באמת המשחק מנוצח ומופסד. אנחנו צריכים מועצת יושרה פנימית. שלי מושחתת. לגמרי משוחדת.

טיפ מעשי? כן, יש לי אחד. כשאתם מרגישים את הטילט מתקרב, קומו ותשטפו כלי. כל כלי. הכפית הזו בכיור שלי? היא נקייה עכשיו. שטפתי אותה אחרי אסון הגאטשוט ההוא. זה לא עזר לבנקרול שלי, אבל המטבח שלי קצת פחות מדכא.

מצחיק, החדשות גורמות לזה להישמע כל כך רשמי. מועצת יושרה של הפוקר. גורם לכם לחשוב שהבעיות של המשחק נמצאות שם בחוץ, באתר הדיגיטלי, עם האקרים ורמאים. ובטח, הן שם. אבל הדליפה הכי גדולה? היא ממש כאן. במטבח הזה. בסירוב לזרוק זוג עליון. באמונה שהלילה יהיה שונה. אולי זה מה שהם באמת צריכים לחקור. מועצת היושרה של הפוקר של הנשמה.

בכל מקרה. אני על אפס. תרתי משמע. הבירה חמימה, הפרצלים נגמרו, ו"FlopGod777" צוחק כל הדרך לבנק. הישיבה ננעלת.